ניפוץ מיתוסים בעולם האמנות והתרבות

הרצאה מוקלטת מס’ 1

הגברת הראשונה בעולם האמנות: מיתוס המונה ליזה

המונה ליזה נחשבת לדיוקן הגדול בכל הזמנים, הגברת הראשונה של עולם האמנות ומי שהיוותה השראה לאינספור פרסומות, שירה, ואפילו זיופים וגניבות.

היא צוירה על ידי גאון והפכה לפרה הכי קדושה בשיח התרבות המערבית, ועד היום העולם עדיין חי ה”באז” סביבה.

מה מסתתר מאחורי האייקון הבלתי מעורער הזה? מהם הסודות שהיא מחביאה? ומה הסיבות האמיתיות שהביאו לכינון מעמדה כמלכת האמנות? ובכלל, עד כמה מוצדקת הסגידה לגברת ליזה?

מי היא באמת? האם הייתה בהיריון? איך לאונרדו דה וינצ’י ניצל אותה לביסוס הפולחן סביבו? מי רכש את הציור? ומה היה הרגע הכי משמעותי ששינה את כל ההיסטוריה?

** בין האמנים שנדבר עליהם: לאונרדו דה וינצ’י, מרסל דושאן, סלבדור דאלי, פרננדו בוטרו, אנדי וו’רהול, ז’אן מישל בסקיאט, יסומסה מורימורה, בנקסי.

הרצאה מוקלטת מס’ 2

מראה, מראה שעל הקיר: מיתוס היופי

“יפה” מבחינה היסטורית, הוא שם תואר שמצביע על משהו “טוב”, שמוצא חן בעינינו, ושהיינו רוצים שיהיה שלנו.

דרך האמנות, הספרות והשירה אנו למדים מה נחשב יפה, מהו אידיאל היופי, וכיצד רעיונות אסתטיים השתנו לאורך ההיסטוריה ומתרבות אחת לשנייה. גוף האדם הוא תוצר חברתי-תרבותי-היסטורי והסטנדרטים ליופי גובלים לעתים בהתעללות פיזית ועיוות חלקי הגוף. במזרח הרחוק היו קושרים את כפות הרגליים כדי להותירן קטנות, בתקופה הויקטוריאנית המחוכים שינו את מיקום איברי הפנים, ובתאילנד נשות ארוכות הצוואר לא יכולות להפסיק את תמיכת הטבעות הארוכות שמחזיקות את גופן.

מי קובע מה יפה? עד כמה האליטה והמעמד השולט מציגים את עליונותם דרך קביעת הקריטריונים של היופי? האם הגזע השולט הוא הגזע היפה?

** בין האמנים שנדבר עליהם: אדוארד מאנה, מיכאלאנג’לו פיסטולטו, פיטר פול רובנס, טיציאן, מרלן דיטריך, טוו’יגי, אודרי הפבורן, קוקו שאנל.

הרצאה מוקלטת מס’ 3

מיתוס האמן המיוסר

האם הטירוף הוא מקור המוזה הבלעדי ליצירה?

אחד המיתוסים שהתפתחו לגבי מהות האמן ומהות האמנות הוא מיתוס ‘האמן המיוסר’ שגורס כי על מנת להיות “אמן אמיתי” יש ליצור מתוך עמקי הנשמה ודרך הליך של ייסורים וסבל.

עם השנים מוטיב האמן המיוסר הפך לגיבור תרבות ולסטראוטיפ מוכר שמככב בסרטים הוליוודיים ביוגרפיים על אמנים כמו ג’קסון פולוק, פרנסיסקו גויה, ופרידה קאלו, שמתמקדים בפגיעות נפשית, בהתמכרויות ובחיים מהולים בסבל בלתי פוסק. יצירתיות ונפש האדם נקשרו זה בזה לאורך ההיסטוריה, ולעתים קרובות האמן המצוי בייסורים תמידיים מיצירתו, מהסובבים אותו ומהעולם בכלל, יהיה גם מי שלוקה בנפשו, כאשר הידוע מכולם הוא וינסנט ון גוך.

מחקרים חושפים כי ערך של יצירה עולה כאשר הצופה מגלה שהיוצר סבל ממחלה נפשית. מצד שני, הם מוסיפים שהיצירות הידועות ביותר של אותם אמנים נוצרו דווקא ברגעים יציבים יותר בחייהם.

אבל למה? האמן יהיה מי שמעמיק בחיפוש עצמי ובמחשבות על מהות החיים, ועל כן לא מן הנמנע שיגלה אמיתות מטרידות ומייסרות. מיתוס האמן הסובל הוא מיתוס האדם הסובל שהשראתו תמיד עוברת דרך כאב וייסורים. אבל האם ההשראה לא יכולה להגיע גם מסיפוק ומהנאה? האם האמן חייב לסבול בשביל להיות אמן? האם ייסוריו מצדיקים את עיסוקו? מדוע לא קיים מיתוס “האדם היוצר והמאושר”?

** בין האמנים שנדבר עליהם: ון גוך, פרידה קאלו, ג’קסון פולוק, דמיאן הירסט, ג’ף קונס, יאיוי קוסמה, גוסטב קורבה, אלברכט דירר, פרננדו פסואה.