המופע, המגפה והתרופה
3 הרצאות מרתקות עם פרופ’ עתי ציטרון
לכל ידידנו היקרים,
מזמינים אותכם ל3 הרצאות מרתקות של פרופ’ עתי ציטרון!
עתי ציטרון הוא במאי, פרופסור חבר וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה. הוא חוקר של שמאניזם, פולחן וליצנות רפואית ובשנים האחרונות הוא שותף למחקר בינתחומי במדעי הרפואה והאמנויות. הוא מנהל את מעבדת התיאטרון בשפת סימנים אביסו כחלק מפרויקט המחקר “הדקדוק של הגוף”. הוא כיהן כמנהל אמנותי של פסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב, של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר ושל ביה”ס לתיאטרון חזותי, ירושלים. ב-2004 הוענק לו פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה.
הרצאה מס’ 1
מופע המגפה
המגפה מטלטלת אותנו ואת אורח חיינו. היא מאיימת על הרגלינו ומכתיבה במהירות ובאלימות הרגלים חדשים, תרבות חדשה. השפה משתנה – לא רק זו הדבורה, אלא גם שפת הגוף. נולדים צווים חדשים, פחדים חדשים, מתפתחת חשדנות, ולצידה טקסי זהירות חדשים ונראות חדשה שהופכת חיש-מהר לנורמה. גם כללי המוסר משתנים לצד תפיסת מרחב וזמן שעוצבו על-ידי הבידוד החברתי הכפוי. מסתבר שחיידקים ונגיפים עיצבו את התרבות האנושית לאורך ההיסטוריה לא פחות ממלחמות ואידיאולוגיות פוליטיות. היסטוריונים, סופרים ואנשי תיאטרון כתבו על מגפות בהתפעלות ספוגת אימה. ההרצאה תפרט לגבי כל אלה, תבחן טקסטים של תוקידידס, ברברה טוכמן, דניאל דפו, אנטונן ארטו, ודונלד טראמפ, לצד ציורים, צילומים וסרטונים המנסים ללכוד את מופע המגפה.
המופע כתרופה
ברפואה המסורתית משתלבים זה אלפי שנים שימוש בצמחי מרפא ומופע הכולל שירה, נגינה, ריקוד, תיפוף וביצוע של דיאלוג דרמטי. המופע הפולחני שמנהל ומבצע המרפא או השמאן הוא שמניע את תהליך הריפוי. הרפואה המערבית המודרנית, המבוססת על פרמקולוגיה ועל התערבות פולשנית, התרחקה מאד מהמופע, וההיבטים ההתנהגותיים-פרפורמטיביים של הריפוי נדחקו לשוליים. בעת האחרונה נבדקות אפשרויות מרתקות להשבת האמנויות אל הריפוי ונחקר המנגנון המורכב המאפשר תגובה לתרופות דמה (placebo). בהרצאה נתוודע אל אמנות הריפוי של השמאן, אל הליצנות הפולחנית, אל הליצנות הרפואית בת ימינו, ואל המחקר המתבצע בארץ ובעולם בנושאים אלה.
התיאטרון והדבר
הטלטלה התרבותית שאוחזת בנו בעקבות המגפה העסיקה היסטוריונים וסופרים, מתוקידידס, דרך דניאל דפו, ועד אלבר קאמי וגבריאל גארסיה מארקס. אבל איש לא כתב טקסט קיצוני ומזעזע כמו אנטונן ארטו ( Antonin Artaud), השחקן, הבמאי, המשורר והוגה הדעות הרדיקלי, שפעל בצרפת מאמצע שנות ה-20 ועד סוף שנות ה-40 של המאה ה-20. ארטו תיעב את התרבות האירופאית הבורגנית ובז לה, בעיקר מכיוון שלדעתו היא הפכה ממרכיב הכרחי של החיים למוצר מותרות של תרבות הפנאי. הוא ראה צורך דחוף לטלטל את התרבות המנוונת הזאת, ואם מגפת הדבר עשתה זאת בהצלחה בעבר, התיאטרון יכול לעשות זאת בהווה. מיותר לציין שחזונו של נביא הזעם של התיאטרון החזותי לא התגשם בימיו, וגם ממשיכי דרכו בתיאטרון, כמו פיטר ברוק, נכשלו במאמציהם ונכנעו לכוחות האדירים של התרבות הבורגנית. הטקסט בו נעסוק היה במקור הרצאה שנתן ארטו בסורבון ב-1933.הוא פורסם כמאמר ב-1934 ונכלל בקובץ רב ההשפעה, התיאטרון וכפילו, שתורגם גם לעברית.
