על שלושה חטאים באמנות: גרגרנות (אוכל), חמדנות (כסף) ויהירות (מדע)

אוכל, קדימה אוכל: על אוכל באמנות

הנוכחות של אוכל, טקסי אכילה משותפים ותזונה בכלל, היו מאז ומתמיד מוטיב בולט בתולדות האמנות. באמנות, האוכל חורג מהקיום הפיסי וחולש על עולמות רוחניים, דתיים ואפילו מוסריים.

במהלך ההרצאה נדון בקשר המיוחד בין האמנות לבין עולם האוכל; החל מייבוא מזונות חדשים למערב וציורי הטבע דומם שחוגגים אותם, דרך ההשפעה של תרבות הצריכה ההמונית, השפע ופסי הייצור שפרצו באמצע המאה ה-20, וכלה בטכנולוגיות הדיגיטליות של ימינו שמבקשות להציע פתרונות למצבי רעב.

כיצד נראית ההיסטוריה של המזון ואיך מעוצב עתידו? מה חשיבות טקס האכילה? כיצד אמנים משתמשים באוכל על מנת להעביר ביקורת על נושאים חברתיים, כלכליים, פוליטיים ואפילו מגדריים? איך ולמה נוצר קשר באמנות בין נשים ואוכל? ויותר מכל אלה – מה מקומה של אמנות שמוצאת את סופה בקיבה שלנו?

בין האמנים: ג’וזפה ארצ’ימבולדו, פול סזאן, אדוארד הופר, ג’ודי שיקאגו, קארה ווקר, טום ווסלמן, דואן הנסון, סם טיילור ווד

הרצאה מוקלטת מס’ 2

להיות אלוהים: אמנות ומדע

יחסי הגומלין בין אמנות לבין מדע הינם עתיקי יומין; הם החלו כבר בעת העתיקה עם הוגים כמו אריסטו שכתביו היוו בסיס להתפתחות המדעית, המשיכו עם פריחת המדע וקבלתו בימי הרנסנס ועם דמויות שתרומתן הייתה כבירה כמו לאונרדו דה וינצ’י, והיום עם הקידמה הטכנולוגית והדיגיטלית הדברים מתעמקים.

בשני העשורים האחרונים אמנים החלו לשתף פעולה עם מדענים בשביל ליצור עבודות שעושות מניפולציה ברקמות חיות ומייצרות אורגניזם חי כיצירת אמנות. התחום הנפוץ של ביו-ארט (bio-art) נתפס לעתים כפרובוקטיבי ומעורר שאלות מוסריות בנוגע ל”מדע פרנקשטיין”. מדובר באמנים-מדענים שעוסקים בהנדסה גנטית, תרבית רקמות וטכנולוגיות נוספות שמאפשרות לבטא מסרים בדרכים חדשות.

בין האמנים: לאונרדו דה וינצ’י, רמברנדט, הנס הולביין הצעיר, אדוארדו כץ, דמיאן הירסט, אורון כץ ויונת צור, תומאס סרסנו.

הרצאה מוקלטת מס’ 3

כסף מסובב את העולם: Money Art

יש דבר אחד שכולנו אוהבים ושונאים באותה נשימה – כסף.

אנדי וו’רהול אמר, “לעשות כסף זו אמנות”, ארתור מילר כתב: “פעם אנשים היו הולכים בימי ראשון לכנסיה, היום הם הולכים לקניות”, ווירג’ינה וולף כתבה ספר שלם שדיבר על הצורך המיידי של כל  אישה בחדר משלה עם מנעול והכנסה קבועה כדי שתוכל לשנות את העולם.

במאות ה16-17, ציירי האולד-מאסטרס השאירו לנו מורשת ארוכה של ציורים שמזהירים אותנו מעיסוק בלעדי בחומר שהינו הבל הבלים וכדאי שנזכור שיום אחד כבר לא נהיה פה עוד. בתחילת המאה העשרים, מרסל דושאן לא רצה לשלם לרופא השיניים והחליט לצייר לו צ’ק כתשלום שניתן לפדות מבנק בדיוני (כמה שווה הצ’ק המצויר היום?), בשנות ה-90, צמד אמנים סקוטים העלו באש 1 מיליון פאונד לעיני קהל משתומם, דמיאן הירסט ציפה גולגולת אדם באלפי יהלומים ומכר אותה ב50 מיליון פאונד, ג’ון בלדסרי כתב דף הוראות שמסביר לאמנים כיצד ליצור אמנות רווחית, ואם לא די בכך, אז בדצמבר 2019 האמן האיטלקי מאוריציו קטלן הציג בננה מודבקת בנייר דבק לקיר ומכר אותה בעבור 120,000$.

“האוונגרד קשור למעמד השולט בחברה דרך חבל טבור מזהב” (מבקר האמנות קלמנט גרינברג). ואכן, כשיצירות האמנות הן אובייקט סחר וסמל סטטוס כמו שעון יוקרה, כשאמנים בתחילת דרכם שוברים שיאי מחירים במכירות פומביות, כשאספני אמנות מכתיבים אילו יצירות יוצגו בתערוכה ואילו לא, וכשבעל המאה הוא בעל הדעה – קשה לנתק את חבל הטבור המוזהב, וכמו שכולנו יודעים “כסף מסובב את העולם”.

אמנות שעוסקת בכסף כחומר ורעיון מעוררת שערורייה, אבסורד, רעש וזעם תקשורתי. אבל היא גם מעלה שאלות על מנגנון הפעולה של תעשיית האמנות, על עידן של אי-שוויון, פערים כלכליים ושחיתות בצמרת, ועל הגבול הדק שבין כסף כסמל של כוח או מקור של בושה.

בין האמנים: מאוריציו קטלן, אנדי וורהול, בנקסי, דמיאן הירסט, האחים צ’פמן, טרייסי אמין, פיירו מנצוני