תור הזהב באמנות הווינאית בשלהי המאה ה-19

הרצאה מוקלטת מס’ 1

נשים יהודיות ואחרות בציור של גוסטב קלימט

הנשים אשר מלאו את עולמו של קלימט ואת ציוריו באו ממעמד חברתי וכלכלי גבוה. היהודיות שביניהן היו נשות בנקאים, אספניות אמנות של התקופה ובעיקר פטרוניות ותומכות באמנות החדשה ובאמנים. עם חלקן היו לקלימט קשרים קרובים ואינטימיים. מולן הוא צייר את עצמו בצורה קומית ונלעגת. ההרצאה תתבונן ותנתח את הדמויות הבולטות שבהן: מרגרט ויטגנשטיין, אחותו של הפילוסוף הנודע; אדל בלוך-באוור, המכונה “האישה בכלוב הזהב”; סרנה לדרר, מי שצוירה על ידי קלימט בשמלה לבנה מרחפת, המבליטה בקונטרסט את דמותה של היהודיה היפה בעיניה הכהות ובשערה השחור.

בהרצאה זו נערוך השוואה בין הנופים של קלימט לבין אלו של אגון שילה: הראשון מתייחס לנוף כאל בד מסוגנן ומעוצב בשלל צבעים, כעולם של פריחה, התהוות ומסתורין ובאנלוגיה לבגד האשה. השני מתאר את יופיו של הסתיו על גווניו הצהובים-כתומים הנובלים– כאשר שני אמנים אלו, מורה ותלמיד, משלימים אחד את השני.

בחלק השני של ההרצאה נתייחס לדוגמאות מייצגות של הארכיטקטורה הווינאית החדשה כגון: בנין מוזיאון האמנות החדשה, שנבנה ב-1898 ונקרא הסֶצֶסיון (הפורשים מהאמנות הישנה) בעל הכיפה העגולה המוזהבת אשר כונה על ידי מבקריו “ראש כרוב” ובהקמתו תמכה משפחת ויטגנשטיין; ננתח את משמעות המשפט שהיה חקוק על הבניין הלבן אשר עוטר בזהב: “לכל תקופה האמת שלה, לכל תקופה הסגנון שלה”.

נתבונן בכורסה ללא ריפוד דמויית מכונה שנקראה “מכונת ישיבה” ובתכשיטים שהם המקור לעיצוב תכשיטים בתקופתנו: בשילוב בין חומרים יקרים ליקרים פחות, בשימוש באבנים מעניינות חצי-יקרות, ובצורתן המשלבת גאומטריה עם צמחיוּת מתפתלת ובהפיכת התכשיט לזמין וניתן לרכישה.

הרצאה מוקלטת מס’ 3

הצייר קוקושקה והאשה הפטאלית, אלמה מאהלר- תיעוד היחסים ביניהם בציורי האמן

אין הרבה אמנים שתיעדו את מערכת היחסים שלהם עם הנשים האהובות עליהן כפי שעשה זאת האמן הווינאי אוסקר קוקושקה! הוא ביטא את אהבתו בצורה אקספרסיבית, מתוך כמיהה ותוקפנות. קוקושקה היה צעיר מאלמה שהייתה נשואה במהלך חייה לשלושה גברים בעלי חשיבות בתחומי התרבות השונים: גוסטב מהלר הקומפוזיטור, ולטר גרופיוס הארכיטקט וראש הבהואוס, ובסוף פרנץ וורפל הסופר היהודי עמו היגרה ללוס אנג’לס לאחר עליית הנאצים לשלטון. הרומן בינה לבין קוקושקה התקיים בתקופת נישואיה. קוקושקה צייר אותה כמוזה וכמאהבת הן בציורי שמן על בד, והן על מניפות. היא מצוירת לעיתים בגישה נוקבת של האנטי-גיבורה דווקא. לאחר שנפרדה ממנו בעקבות פציעתו במלחמת העולם הראשונה, יצר קוקושקה בובה בדמותה אשר מילאה את מקומה בציוריו. קוקושקה אף ביקר בארץ וצייר את העיר העתיקה בירושלים. ההרצאה תדגים ותנתח את יחסי השניים בציור תוך הסתמכות על המכתבים הרבים והמיוסרים שאמן זה כתב לאהובתו המכזבת.